חורבן - תגובות בספרות העברית על אסונות לאומיים

העם היהודי ייחודו אינו דווקא בחורבן שפקד אותו מזמן לזמן, אלא בעיקר בכוחו להתאושש מן הפרעות ולקום ולהיבנות מחדש. בספר הזה נבדק חלקו של הדמיון הספרותי באותם מאורעות שהתגלה בהם כושר העמידה וההישרדות של כוח היוצר שבעם.
אלן מינץ מעיין בכתבים נבחרים מתקופות היסטוריות שונות, ומבקש להשיב על שאלות יסוד כגון מה טיבו של אסון רוחני לעומת אסון פיזי, באילו אמצעים השתמש הדמיון היוצר כדי להציג מעשי זוועה, מה הן יכולותיה של השפה לתאר מאורעות שלא יתוארו, מאילו מקורות ראויים לאמון שואבת הנחמה את כוחה.
החלק הראשון של הספר עניינו בהיווצרותה של המסורת הקלסית, ובייחוד במגילת איכה שרקעה חורבן הבית הראשון, במדרש איכה רבה שבא להגיב על חורבן הבית השני, ובפיוטים מן המאה הי"א שנכתבו לאחר מעשי הטבח של הצלבנים ביהודי אשכנז בעמק הריין (גזרות תתנ"ו).
החלק השני בודק את העניין המחודש במסורות המרטירולוגיה היהודית בימי הביניים, שהתעורר בעקבות הפוגרומים ביהודי מזרח אירופה בסוף המאה הי"ט ובראשית המאה העשרים, ומעיין ביצירות של טשרניחובסקי וביאליק, ובייחוד בפואמה "בעיר ההרגה".
החלק האחרון נדרש לבעיית השואה והיצירה הספרותית הציונית ובודק את "רחובות הנהר" לאורי צבי גרינברג, ואת הסיפורים הקצרים של אהרן אפלפלד משנות השישים.
את החיבור חותם עיון בשירתם של אבא קובנר ודן פגיס, וברומנים יחידים של יהודה עמיחי, יורם קניוק, חנוך ברטוב וחיים גורי.

הפרופסור אלן מינץ, יליד ארצות - הברית, דוקטור לספרות אנגלית מטעם אוניברסיטת קולומביה, השתלם במדעי היהדות באוניברסיטת הרווארד ובאוניברסיטה העברית בירושלים, והיום הוא פרופסור לספרות עברית בבית המדרש לרבנים בניו - יורק. משנת 1981 הוא עורך, עם דוד הירש רוסקיס, את כתב - העת Prooftexts: A Journal of Jewish Literary History