הרקדנית המעופפת

מנשה לוין, שהתפרסם כמתרגם הבולט ביותר של הפרוזה הצרפתית הקלסית והמודרנית לעברית, פעל אגב עבודתו ועוד קודם התמסר לה, כמספר מקורי, מודרניסטי ונסייני, מן הבולטים ביותר בקרב חבורת המודרנה הספרותית הארץ-ישראלית של שלהי שנות העשרים ושל שנות השלושים. הוא היה מקורב לשלונסקי, לאלתרמן ולבני קבוצתם וניסה לחדש בפרוזה חידושים מקבילים לאלה שחידשו הם בשירה. בין השאר עשה ניסויים בכתיבת פרוזה סוראליסטית ופנטסטית, אם כי חיבר גם סיפורים ראליסטיים חדורי הומור והגות.