אמנות בציון

מה תפקידה של האמנות בתנועות לאומיות, ומה תפקידה של אידאולוגיה לאומית בפרשנות האמנות?

הספר 'אמנות בציון' בוחן את היחסים בין אמנות ללאומיות באמצעות הפעילות האמנותית ביישוב היהודי בארץ ישראל בשלושת העשורים הראשונים של המאה העשרים על רקע ההתיישבות הציונית.

שני פרקי היסוד של האמנות בישראל, המתחרים על הבכורה, נדונים כאן: בירושלים הוקם ופעל בית הספר 'בצלאל', ובו ניתנה עדיפות למוטיבים יהודיים מסורתיים; ובתל אביב ביססו אמנים שהושפעו מהציור הצרפתי את האמנות המודרנית בארץ. בלט בהם ראובן רובין.

שתי הקבוצות, שאמנם היו בעלות גישות אמנותיות נבדלות ואף שררה ביניהן יריבות, ביקשו ליצור אמנות מקורית שתשקף את הקשר המחודש עם ארץ-ישראל, נופיה ואנשיה. ואולם במחקר מתגלים השורשים האירופיים והרוסיים של אותה כמיהה לאותנטיות מקומית באמנות. נדונה כאן גם שאלת הפער שבין המחויבות האישית של האמנים לרעיון הציוני ובין העדר הביטוי הגלוי לכך ביצירתם.

צמיחתה של אמנות לאומית מודרנית בארץ-ישראל לוותה באידאליזציה של מראה הארץ ואנשיה, יהודים וערבים, לכדי מעין ארקדיה מזרחית של עידן טרום-ציוני וטרום-מודרני. הספר זורע אור על משמעותה ועל תפקידה של תמונה אידאלית זו.

'אמנות בציון' מרים תרומה חשובה לחקר תקופת היישוב. מוצגים בו הרעיונות, הערכים והמחלוקות שאפיינו את שדה התרבות באותם ימים; רבים מהם הוסיפו להעסיק את עולם האמנות הישראלי גם בעשורים שלאחר כך.

ד"ר דליה מנור היא היסטוריונית וחוקרת אמנות, המתמחה באמנות בישראל. פרסמה מאמרים בכתבי-עת ובספרים באנגלית ובעברית, מאמרי ביקורת וקטלוגים של תערוכות. היום היא מנהלת ואוצרת ראשית של מוזאון הנגב לאמנות בבאר שבע.