מגילת תענית

מגילת תענית היא חיבור קצר בארמית שחובר בסוף ימי הבית השני. המגילה היא רשימה של 35 מועדי שמחה (בני יום או כמה ימים), שנקבעו בעקבות ניצחונות או הצלה מגזירה של עם ישראל, בתקופת הבית השני. בימי שמחה אלו לפי המגילה אין צמים ואין מספידים את המתים, ובחלק מהמועדים גם בימים שלפניהם ולאחריהם.

המאורעות בהם המגילה עוסקת משתרעים, ככל הנראה, על פני כ־500 שנה, מבניית חומת ירושלים בימי עזרא ונחמיה במאה החמישית לפסה"נ ועד, לכל המוקדם, לביטול גזירותיו של הקיסר קליגולה, סמוך לחורבן הבית השני, וכנראה אף מאורעות שאחריו.

בחלק הראשון של הספר מבואות: א. ערך המגילה לחקר תולדות ישראל; ב. נוסח המגילה ודרך פירושה; ג. מגילת תענית ובית חשמונאי באספקלריה של מסורת ההלכה והאגדה; ד. המצב המדיני והחברתי בדור מרד החשמונאים; ה. פני הדור במסורת הדורות; ו. מאורעות השעה באפסקלריה של כתבי הדורות. בחלק השני המועדים במגילה ועילותיהם, מבורר טיבו של כל יום.