בפרדס החסידות

במרכז החסידות עומדת התפישה בדבר ערכם הדתי של חיי יום-יום, ועל יסוד זה חושף מרדכי מרטין בובר את שורשיה ושלוחותיה של החסידות בתולדות הרוח. הוא מתאר את התפקיד שמילאה בימי התהוותה בהתגברה, על-ידי התחדשות פנימית, על המשבר השבתאי והפרנקיסטי. הוא מייחד לה את מקומה בתולדות הדתות כתנועה מיסטית שמגמתה "לסלק את המחיצה החוצצת בין אני ואתה ולהגיע לידי הרגשת אחדות". בחסידות אמונה ומיסטיקה אינם שני עולמות נפרדים, אף-על-פי שמגמת ההפרדה מופיעה בה מדי פעם.