השירים (אברהם רגלסון)

בכרך זה מכונסים כל שיריו העבריים המקוריים של אברהם רגלסון (1981-1896), מגדולי המשוררים העברים במחצית הראשונה של המאה העשרים.

רגלסון היה בן למשפחת עמלים יהודית שהגיעה לאמריקה בשנת 1906, בגל ההגירה ההמונית ממזרח-אירופה. הוא קיבל חינוך אמריקני סטנדרטי ונצמד בצימאון לשירה האנגלית והאמריקנית הרומנטית ולהגות האירופית של המאה התשע-עשרה. עם זאת נאחז מילדותו בשפה העברית ונעשה לאמן וירטואוז בעל שליטה מוחלטת בה. כמשורר עברי התגלה בשנת 1920, בתקופה שבה נראה שמתבצרת והולכת "רפובליקה ספרותית" עברית קטנה ביבשת החדשה. במרכזה של הרפובליקה הזאת עמדה קבוצת משוררים, ורגלסון הצטרף אליה, ועד מהרה נעשה לבעל קול ייחודי ובולט בתוכה. הוא קלט והפנים כמה מתכונותיה הבסיסיות של השירה שכתבו בני הקבוצה הזאת; תכונות שהכתיב מצבם החברתי והתרבותי המבודד בתוך קהילת המהגרים היהודית: אנטי-אורבניות, זיקה עמוקה להגות הטרנסצנדנטליסטית, פנת??איזם רומנטי, והערצת השפה העברית כישות בעלת מעמד מטפיזי. כל אלה הוליכו אותו, כמו את הקבוצה כולה, לעמדה פואטית "שמרנית", שמפנה את גבה למודרניזם בן הזמן.

בראש ובראשונה ניכרה בשיריו העוצמה בלשון העברית, שרגלסון עשה אותה מאמצעי לתכלית, והקנה לה לא רק מעמד מטפיזי אלא, לא פחות מכך, סוג מיוחד של פיזיות כבדה ומלאה, גושיות עתירת יופי, וכאילו ניתנת להיאחז ביד ולהילעס בפה. רגלסון היה משורר ששאף אל הנשגב - בתיאור, ברעיון, במבע הלשוני - ואף הגיע אליו בסדרת שירים שהם משיאיה של השירה הרומנטית העברית: "קין והבל", "על איש הכוכבים", "הדבק", "שיר התיקון", "ערפל בכרם מרתא", ומעל לכול האודה לעברית "חקוקות אותיותייך" והשיר הסיפורי האוטוביוגרפי החושפני "עקדת שלמיהו".

עולמו הלשוני והרוחני של רגלסון רחוק מקורא השירה העברית בן זמננו. אבל העוצמות האדירות של המבע, הרגש וההגות נושאות את השירים אל מעבר למרחק המנטלי וההיסטורי. השירים מגיעים אל הקורא ומפעילים אותו, נוגעים בו ומחשמלים אותו. במסה מפורטת שנוספה לספר נעשה ניסיון מקיף להציג את צמיחתו של רגלסון מתוך עולמה של השירה העברית האמריקנית, ואת דרך התפתחותו כמשורר וכהוגה, לשם חיזוק שליחותו של הספר - ליצור מגע מחודש בין שירת רגלסון לקוראי השירה בישראל של היום.